• יו"ר: פרופ' חגי לוין
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזבר: פרופ' נדב דוידוביץ'
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חברת ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, פרופ' ליטל קינן בוקר
דעות

מערכת הבריאות כשלה והפקירה את חייליה ללא אמצעי מיגון בסיסיים וזולים

יש להנחות את כל צוותי הרפואה בקו הראשון, במרפאות ובחדרי המיון, לעבוד עם מסיכה, משקף וכפפות בכל עת | להפסיק החמרת הצעדים, לשקול את פתיחתם מחדש של מוסדות החינוך ולחזק יותר את היכולת לבדיקות סרולוגיות

"זמן ההמתנה עד קבלת תוצאת בדיקה אצל 74% מהנבדקים הוא לאחר יותר מ-36 שעות מההפניה לבדיקה". צילום: יונן סינדל/ פלאש 90

אנו נמצאים בעיצומה של מגיפת COVID-19, נגיף חדש ממשפחת הקורונה הגורם למחלה בדרכי הנשימה, שהתמותה ממנה נעה בין 1%-5% והיא מידבקת כמו שפעת בהדבקה טיפתית. 80% מהחולים בה יסבלו ממחלה קלה, 15% יזדקקו לאשפוז בגלל דלקת ריאות ומעט ימותו מ-ARDS. המחלה מסוכנת בעיקר בקשישים וחולים במחלות כרוניות, מדביקה ילדים באותה המידה אבל רוב הילדים החולים יהיו אסימפטומטיים. הדבקה עלולה לקרות אמנם גם מחולה א-תסמיני לקראת סיום תקופת הדגירה, אבל לרוב ההדבקה היא מחולה תסמיני.

מגיפה היא אירוע רב מימדי והתמודדות עימה מצריכה תכנון, חשיבה, וגמישות עם התנאים המשתנים. לאורך ההיסטוריה היו למגיפות השלכות הרבה מעבר לתחלואה ולתמותה: שינויים חברתיים, כלכליים ופוליטיים. הערכת הסיכונים היא מרכיב מרכזי בהתמודדות, שכן להערכת יתר או הערכת חסר של הסיכון עלולים להתלוות מחירים כבדים והכרחי וחכם לאזן ביניהם. הערכת הסיכונים מייצרת תרחישים שונים ברמות חומרה שונות, כל אחד מהם מנותח וההחלטה שצריכה להתקבל היא לאיזה מהם צריך ואפשר להיערך, ומכאן אילו פעולות יש לנקוט ובאיזה שלב של האירוע שהוא דינמי במהותו לנקוט אותן.

במערכה כמו במערכה, חובה לצפות פני עתיד, להקדים את היריב, לנקוט פעולות מוקדם ככל הניתן, להכין לגייס את המשאבים ולהטיל אותם למערכה בתזמון המתאים. בעיקר יש צורך לקבל החלטה אסטרטגית: מהי מטרת העל, ואליה לכוון. האם זו הפחתת התחלואה? צמצום התמותה? המשך שגרת החיים? שימור המשטר הדמוקרטי? שימור ההון החברתי?

בישראל מתים כל שנה 350 איש בתאונות דרכים. האם עוצרים את התנועה? מטה לחמם של רבים נשבר בימים אלה ולבידוד מחיר רגשי משמעותי. בנוסף, עם מערכת בריאות קורסת וצוותים רפואיים שחוקים מהזנחה רבת שנים, ייתכן שעדיף להתמודד עם גל תחלואה עצום וקצר מאשר עם תחלואה רבה מתמשכת לאורך זמן, שתתיש את הצוותים

מניתוח הנתונים והדינמיקה של המגיפה בארצות אחרות מתגבשות התובנות הבאות והצעדים הנגזרים מהן:

לא להחמיר בצעדי ההכלה

בהיעדר חיסון וטיפול יש ערך לצעדי הכלה הכוללים הגבלת תנועה, סגר ובידוד אשר מאפשרים את "השטחת" עקומת התחלואה על ציר הזמן והיערכות לקראתה. יחד עם זאת, אל מול מחלה כה מידבקת, לא ניתן למנוע הדבקה בקנה מידה רחב ומספר החולים הכולל בסופו של דבר לא יפחת בהרבה.

בהינתן שהמחלה אינה כה קשה, יש צורך לאזן בין הפגיעה הקשה ברקמת החיים הנגרמת על ידי ההגבלות שהוטלו לבין התועלת המושגת מהן. במדינת ישראל מתים כל שנה 350 אנשים בתאונות דרכים: האם עוצרים את התנועה? מטה לחמם של רבים נשבר בימים אלה ולבידוד מחיר רגשי משמעותי. בנוסף, עם מערכת בריאות קורסת וצוותים רפואיים שחוקים עד דק מהזנחה רבת שנים, ייתכן שעדיף להתמודד עם גל תחלואה עצום וקצר מאשר עם תחלואה רבה מתמשכת לאורך זמן, אשר תתיש את הצוותים.

המסקנה שלי שאין להחמיר עוד את צעדי ההכלה ואף לשקול את פתיחתם מחדש של בתי הספר והגנים שכן ילדים חולים פחות ומדביקים פחות. ההדבקה משמעותית יותר מחולים ולא ממגעים, ובבידודם של אלה יש להתמקד, לרבות הימנעות מיציאה מהבית של כל אדם עם תסמיני זיהום במערכת הנשימה.

הגנה על הפגיעים

התמותה בקבוצת הגיל המבוגרת ובקרב חולים במחלות כרוניות גבוהה בהרבה. אם יש צעדים של בידוד שרצוי לנקוט ביתר שאת, הרי זו ההגנה על האוכלוסיות הפגיעות הללו. קשישים וחולים במחלות כרוניות משמעותיות ראוי שיבודדו עצמם מרצון.

מיגון צוותי הרפואה

אנו בפני מערכה קשה והחיילים בה הם עובדי מערכת הבריאות. הצוותים במערכה הזו סובלים כבר בתחילתה משחיקה, ממחסור באמצעי מיגון ובנהלים ברורים ומחוסר אמון במנהיגות. אם לקראת האיום הכימי השקיעה מערכת הביטחון, ובצדק, הון תועפות ברכישת ערכות מגן יקרות לכל האוכלוסיה, הרי שלקראת מגיפה כשלה מערכת הבריאות מלצייד את חייליה באמצעי מיגון בסיסים וזולים, וכאן לא היה אפילו צורך לרכוש לציבור הכללי.

בהיעדר מיגון מספק, החוזה הבלתי כתוב בין עובדי מערכת הבריאות לבין ההנהלות הופר. הצעד החשוב ביותר להחזיר את האמון שנפגע ולאפשר טיפול בחולים הרבים הצפויים להגיע הוא למגן בדחיפות וכראוי את צוותי הרפואה

לא רק מחסור יש במסיכות, אלא שהמסיכה הכירורגית עליה מתבסס המיגון הקיים אינה מיגון מיטבי בפני זיהום טיפתי, ועדיין אין לנו הביטחון המספיק עם המחלה החדשה שאין בה גם הדבקה אוירוסולית. לכן, המסיכה העדיפה (גם לזיהום טיפתי) היא מסכת N95, שרק לה יש יכולת לסנן חלקיקים נשימים.

יש להנחות כעת את כל צוותי הרפואה בקו הראשון, במרפאות ובחדרי המיון, לעבוד עם מסיכה, משקף וכפפות בכל עת, שכן כל חולה המגיע היום לבדיקה עלול להיות חולה בקורונה. וזאת לדעת: במתאר של אירוע ביולוגי חריג, בטיחותו ושלומו של הצוות הרפואי מקבלים עדיפות אף על פני הטיפול הרפואי. זאת על מנת למנוע הדבקה של הצוות, שידביק את המטופלים שלו ולהבטיח את כשירותו המירבית והתייצבותו לעבודה של כוח האדם היקר מפז הזה. בהיעדר מיגון מספק, החוזה הבלתי כתוב בין עובדי מערכת הבריאות לבין ההנהלות הופר. הצעד החשוב ביותר להחזיר את האמון שנפגע ולאפשר טיפול בחולים הרבים הצפויים להגיע הוא למגן בדחיפות וכראוי את צוותי הרפואה.

הקלת העומס הצפוי על מערכת הבריאות

הפעולות הדרושות לשם כך הן אשפוז בית של החולים הקלים, צמצום הפעילות האלקטיבית בבתי החולים, הכנת מחלקות ייעודיות לקלוט את החולים ותגבור יכולות ההנשמה והטיפול הנמרץ. אין לחזור על הטעות שנעשתה בקליטת הנחשפים מאניית הקרוז במתקן יקר ב"שיבא": מגעים מקומם בבית והפעלתו בטרם עת של המתקן גבתה מחיר בעייפות של צוותים חיוניים אף בטרם הגיע חולה אחד.

אני סבור שבידודם ואשפוזם של חולים קלים במתקנים ייעודיים ("מלונות קורונה") מיותרת וצריכים להישמר לאוכלוסיות שאין להם יכולת סבירה לבודד את עצמם בבית. לאורך זמן, המקום בו תישמר ביותר בריאותו הפיזית והנפשית של האזרח הוא בביתו.

בדיקות אבחנתיות

לבדיקת ה-PCR לגילוי הנגיף יש ערך באבחנה ובקבלת החלטה על בידוד ואשפוז. זאת, כל עוד ההתפרצות לא הפכה להמונית, שכן כאשר יש כבר חולים רבים מאוד ההחלטות יתקבלו על סמך שיקולים קליניים וחשיבותה של הבדיקה תרד. לכן, המרוץ המתנהל היום להגדלת כמות הבדיקות החל מאוחר מדי: חלון הזמן הרלבנטי לבדיקות אבחנה הינו כעת ולא בעוד שבוע- שבועיים כאשר יהיו אלפי חולים שיאובחנו ויטופלו קלינית.

בעת הזאת יש צורך לחזק יותר את היכולת לבדיקות סרולוגיות, שביצוען בדרך של סקירה יסייע בפתרון התעלומה של כמה נדבקים וחולים יש באמת באוכלוסיה - קרוב לוודאי יותר משאנחנו יודעים.

מנהיגות ופחד

מדינת ישראל נמצאת במשבר מנהיגות מזה שנים, הן ברמה המדינתית והן בשדרות הניהול המקצועיות, לרבות במערכת הבריאות. ברמה הלאומית, זריעת פחד ופניקה ואימוץ הצעדים החמורים ביותר תמיד אינם האסטרטגיה הנכונה, ומקורה בשיקולים לא עניינים. המטרה העיקרית של הקמת צוות הטיפול במגיפות (צט"ם), היועץ למשרד הבריאות, היתה לאפשר בעת משבר שיקול דעת וחשיבה עניינים במנותק מהכאוס בו נתונים מקבלי ההחלטות. ברמה המקצועית, בשעת חירום כבשגרה, הצוותים הרפואיים נושאים עיניהם מעלה ורוצים לראות מנהיגים שמכירים ומבינים על בשרם מה עובר על הצוותים בשטח, ואין רואה.

המשימה העיקרית של הנהלת מערכת הבריאות היום היא להשיב את האמון של הרופאים והאחיות בדרך של הגדרת מטרות ברורה, הספקת מיגון מיטבי, הנחיות מפורטות, תמיכה ושיתוף ונוכחות עם האנשים בשטח.

במחלה כה מידבקת לא ניתן יהיה למנוע הדבקה של אוכלוסיה רחבה עם הזמן. בסופו של דבר, הדבקה תעניק חסינות והיא זו שתכלה את המגיפה, ולכן יש לראות את המשבר, קשה ככל שיהיה, בפרספקטיבה מציאותית. מטרת העל של ההיערכות היום צריכה לעבור ממניעת הדבקה למזעור התמותה מהמגיפה. מטרת על נוספת היא מניעה וצמצום הנזק הנגרם לאנשים, לחברה ולכלכלה, הן מהמגיפה והן מעצם הפעולות הננקטות כנגדה.

מתוך הבנת מטרות העל האלו, אני סבור שאין להחמיר עוד בהגבלות שכבר הוטלו על הציבור הרחב ויש לשקול אף הקלות מסוימות כדי לשמר רקמת חיים סבירה לאורך זמן ולחזק את החוסן החברתי. יש להתמקד בעת הזאת בדחיפות בפעולות בעלות תועלת ברורה כמפורט לעיל, ובראשן חיזוק צוותי הרפואה. תשומת הלב צריכה להינתן לחיזוק האמון של הציבור בעצמו: מנהיגות אמיתית, חוסן חברתי ומערכת מקצועית חזקה הם אשר יביסו את המגיפה.

נושאים קשורים:  ד"ר יואב יחזקאלי,  דעות,  נגיף הקורונה,  מגיפה,  קורונה,  צוותים רפואיים,  19-COVID
תגובות
אנונימי/ת
17.03.2020, 23:41

ואיזה הזוי זה שאין הוראה של משרד הבריאות שרופאים בני מעל 60 ישבו בבית ולא ילכו לעבודה !!!

ברוב אני מסכים איתך. וכמו שרואים מהסקר קרוב ל 50% מכלל הרופאים אשר ענו על שאלות. אבל למה אנחנו לא רואים שינוי כלשהו אפילו מינימלי במדיניות של ממשלה ומשרד הבריאות? טוב, לא נכנס לזה. השאלה ריטורית לחלוטין.
אבל אני רוצה לקבל הסבר ועזרה בחשבון. תמותה מקורונה מגיע ל 2%. ואת החישוב עושים אך ורק לפי חולים אשר עברו את הבדיקה והתגלו כחיובים. פרט לכך ישנם עשרות או אפילו מאות אלפי חולים אשר לא עברו את הבדיקה ולא נכללו לסטטיסטיקה.
האם נעשה את החישוב מחדש עדיין תמותה נשארת ברמה של 2%?

18.03.2020, 19:40

Aren't you exhausted from being NAVI Zaam evrytime you write an essay?
Do you ever write anything positive?
I have read your essays anas someone who advocates mindfulness and alike perhaps you should pause, take a deep breath (coronaless chunk of air) and RELAX. Then address the situation in an organized fashion of association; correlation; causation with a clear algorithm of potential responses.
indeed, some of your arguments make sense, however, given the lack of experience in such a magnitude of an epidemic takes more time to understand, collect info/data and draw conclusions. Therefore, I agree with Siman Tov hope for the better and prepare to the worst.

Finally, Divrei Hachamim, Benahat nishmaim That is: less knee jerks angry/emotional approach

אנונימי/ת
18.03.2020, 22:06

קמינר, העובדה שאתה כותב באנגלית לא הופכת אותך לחכם....

אנונימי/ת
28.03.2020, 21:20

איזו תגובה לא עניינת ולא מקצועית. דברי חכמים בנחת נשמעים? מציע לך משפט אחר: טול קורה מבין עיניך. כפסיכיאטר הייתי מצפה שתדע לכתוב בצורה רגישה ומכובדת יותר
(ולמען הספר ספק לא מכיר לא אותך ולא את הכותב),

18.03.2020, 22:05

למה לא מקשיבים מספיק לרופא החכם והאמיץ הזה. הוא בדרך כלל קולע למטרה בניתוחיו

אנונימי/ת
19.03.2020, 09:39

מה לא מובן ?
האינטרס היחיד של משרד הבריאות הוא להקטין את ההוצאות על בריאות. אם ימותו החולים הקשים יחסכו מיליונים. לכן אין בדיקות לאיתור מוקדי הדבקה, אמצעי מיגון, בידוד נכון של חולים ועוד.
הראיה - מינוי איש כלכלה וכספים כמנכ"ל משרד הבריאות

אנונימי/ת
28.03.2020, 22:36

הוא צודק לחלוטין, לפי הנתונים שפרסם ה-CDC מהאנייה דיימונד פרינסס אחוז המתים עומד על 1.3 אחוז נכלל הנדבקים, ממש לא משהו היסטרי ורחוק מאוד מהתחזית שפרסם ארגון הבריאות העולמי

אנונימי/ת
29.03.2020, 07:55

עוד לא ניתן לחשב את אחוז המתים מקרב הנדבקים בספינה, משום שיש כאלה שעדיין חולים, ומתוכם 15 במצב קשה.
כיוון שמדובר במספר חולים שכבר לא יכול לגדול, ניתן לחשב את הטווח הסביר והוא :
1.4-3.5% (חישוב זה מניח שאם מישהו ימות זה רק מקרב אלה המסווגים כחולים קשים).
וזה בזמן שהם חלו כשמערכות הבריאות לא היו באי ספיקה.
יש לציין כי מדובר באחוז תמותה שאינו מבוטל כלל - ואם נניח שמחצית מאוכלוסיית העולם תדבק שיעור התמותה הנוכחי יביא לכ 100,000,000 קורבנות (יותר משתי מלחמות העולם גם יחד).
כמובן שאם נגיע לקריסת מערכות הבריאות, התמותה יכולה להגיע ל 10% ויותר (מה שמתרחש באיטליה) מדובר כבר במספר מפלצתי של קורבנות.