זמן הוא האלמנט הקריטי ביותר בכל הנוגע לטיפול באנשים שחוו שבץ מוחי. מחקר חדש שפורסם בשבוע שעבר ב-New England Journal of Medicine טוען ש"חלון הזמן הקריטי" יכול להיות ארוך יותר מכפי שהעריכו עד כה.
עוד בעניין דומה
הטיפול היעיל הקיים כיום לשם המסת קרישי הדם – Thrombolytic Medicine – מיועד לנפגעי שבץ איכסמי ועד היום היה מקובל לחשוב שיש לתת אותו בתוך ארבע שעות וחצי מרגע הופעות התסמינים. אלא שהמחקר הרב מרכזי החדש טוען שניתן לתת את הטיפול הזה ולהשיג בו יעילות מתבקשת בתוך ועד תשע שעות לאחר הופעת תסמיני השבץ.
התכשיר שאושר על ידי ה-FDA להמסת קרישי דם במוח הוא ה-alteplase. הוא מיועד לטיפול בשבץ איסכמי אקוטי וניתן בעירוי תוך-ורידי (IV).י87% מהשבצים הם איסכמיים. מדי 40 שניות לוקה מישהו בארה"ב בשבץ מוחי, לפי נתוני ה-CDC.
הגם שממצאי המחקר קיבלו מחמאות והוגדרו כ"מלהיבים", אין עדיין שינוי בהנחיית התאגדות השבץ האמריקאית, American Stroke Association, בכל הנוגע למתן הטיפול בחלון הזמן המקובל. ד"ר כרמלו גרפגנינוב (Graffagninob), נוירולוג ומומחה לכלי דם המשמש כמנהל הרפואי במרכז הבריאות של אוניברסיטת דיוק ובמרכז הטיפול בשבץ, אמר ל-CNN כי בשלב זה גורמי המקצוע השונים עדיין לא בחנו את ממצאי המחקר לעומק כדי להכניס שינויים בהנחיות ובהמלצות לרופאים המטפלים. לשם כך יידרש מחקר נוסף, הדגיש.
אגב, חלק ממצאי המחקר הזה הוצגו לראשונה בחודש פברואר בכנס הבינלאומי שעסק בנושאי שבץ מוחי. "אבל אני חושב שאנחנו נמצאים בתחילת הדרך לעשות שימוש בביולוגיה ולא בשעון, כדי לטפל באופן הנכון בלוקים בשבץ מוחי. עד כה היינו לרוב 'מקובעים' בשעון במקום לברר טוב יותר מה למעשה מתרחש במוחם של נפגעי שבץ", הוסיף הרופא המומחה.
המחקר שפורסם עתה מבוסס על נתונים לגבי 225 בגירים שחוו שבץ מוחי בין 2010 ל-2018 באוסטרליה, ניו זילנד, טייוואן ופינלנד. הם נבחרו אקראית לקבל את הטיפול להמסת קריש הדם או פלסבו בחלון זמן שבין ארבע שעות וחצי לתשע שעות לאחר תחילת ביטויי השבץ.
חידוש זרימת הדם במוח ה-recanalization הושגה 24 שעות לאחר הופעת השבץ בקרב 67.3% מהמטופלים בקבוצה שקיבלה את התכשיר הנ"ל לעומת 39.4% בקרב מקבלי הפלסבו. כמו כן נמצא במחקר כי רמת המוגבלות שלאחר השבץ, הנמדדת על פי סולם "סקאלת רנקין", היתה מינימלית או אפסית בקרב קבוצת המטופלים: 35.4% לעומת 29.5% (בקבוצת הביקורת).
שיעור האנשים שמתו בתוך 90 יום מקבלת הטיפול או הפלסבו לא היה שונה משמעותית.
אצל כ-80% מהמטופלים בניסוי ובמחקר נמצאו קרישים גדולים בכלי הדם כך שלא היו מועמדים למעשה לטיפול הטרומבוקטומי המכני (צנתור) לשם הוצאת הקריש. שיעור ההצלחה של הסרת הקריש בצנתור מוחי גבוה יותר מאשר בשיעור הטיפול המבוסס על המסת הקריש באמצעות התרופה הניתנת בעירוי.
לממצאי המחקר יש השלכות בעיקר לטיפול שיכול להינתן בבתי חולים באזורים כפריים או בכאלה מרוחקים ממרכזי-על עירוניים שבהם ניתן לקבל את הטיפול המתקדם ביותר. כמו כן, יש להם חשיבות לגבי מדינות עם הכנסות נמוכות ובינוניות שבהן שימוש בצנתורי מוח מוגבל או לא קיים עקב מחסור במשאבים מתאימים. לערך 70% ממקרי השבץ ו-87% ממקרי המוות עקב שבץ ומוגבלויות כתוצאה מכך מתרחשים לפי ה-WHO במדינות עם הכנסות נמוכות עד בינוניות לנפש, כלומר עניות או מתפתחות.
יש לציין כי למחקר יש כמה מגבלות כאשר הבולטת בהן: אוכלוסיית המחקר היתה קטנה לצורך מסקנות כה נחרצות.
ד"ר פאדי נאהב, המנהל הרפואי בתכנית הטיפול בשבץ מוחי בבית החולים של אוניברסיטת אמורי, אמר ל-CNN כי ממצאי המחקר (שבו לא היה מעורב) מחזקים את חשיבות הטיפול האישי בשבץ אקוטי מבלי להסתמך אך ורק על השעון, כאשר מורחקים מהטיפול אנשים שעבר זמן רב יחסית, מעבר ל"חלון הזמן" המקובל, מאז שהם התנהגו באופן נורמלי ולא ניכרו תסמיני השבץ אצלם.
בבתי חולים רבים בארה"ב מוצע הטיפול בעירוי תוך ורידי רק כאשר מטופל הציג תסמיני שבץ בתוך ארבע שעות וחצי ומטיפול בדרך זו מורחקים אלה שיתעוררו מהשינה עם תסמיני שבץ רק משום שלא ידוע משך הזמן שעבר מרגע ההתרחשות.
במאמר נלווה לדו"ח שכתב ד"ר רנדולף מרשל, נוירולוג מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, הוא ציין כי לפי נתונים מאז 2013, רק 6.5% מהמאושפזים בארה"ב עם שבץ איסכמי קיבלו טיפול בעירוי ולכן הארכת חלון הזמן, סבורים נוירולוגים אחרים, לשם מתן הטיפול – כפי שהוברר במחקר הנוכחי - עשויה להביא לכך שיותר לוקים בשבץ אכן יקבלו את הטיפול הנאות עבורם במקרים של שבץ אקוטי.