מחקר ה-DEFUSE-3, מחקר קליני אקראי, הדגים את היתרון של טרומבקטומי אנדווסקולרי עבור שבץ איסכמי חריף בחלון זמנים של 6-16 שעות. לצורך המלצות טיפול, חשוב להבין האם יתרון טיפולי זה הינו אוניברסלי. לצורך כך החוקרים בחנו תוצאים בקרב מטופלים אשר ייתכן וחווים השפעה מופחתת של טרומבקטומי ובכלל זה מטופלים מבוגרים, בעלי תסמינים קלים והתייצגות מאוחרת. המחקר פורסם ב-JAMA Neurology.

מחקר ה-DEFUSE-3 היה כאמור מחקר אקראי, מסוג תווית פתוחה שבוצע ב-38 אתרים בארצות הברית. מתוך 296 אנשים שנרשמו למחקר, 182 משתתפים ענו על כלל קריטריוני ההכללה ונכללו באנליזת ה"כוונה לטפל". מטופלים אלה חוו שבץ איסכמי בשל חסימת עורק התרדמה הפנימי או העורק הצרברלי האמצעי ועדות לרקמה בת הצלה בבדיקת CT פרפוזיה או MRI. התוצא העיקרי שנבדק היה תפקוד לאחר 90 ימים לפי סולם רנקין מותאם (modified rankin scale).

עבודה זו כללה 182 מטופלים עם גיל חציוני של 70 שנים (טווח בין רבעוני - 59-80) וציון NIHSS חציוני של 16 (טווח בין רבעוני 11-21). 51% מהמשתתפות היו נשים. בעוקבת כלל המשתתפים, מנבאים עצמאיים של תפקוד טוב יותר היו גיל צעיר, ציון NIHSS נמוך יותר ורמות גלוקוז נמוכות בסרום. יחס הסיכויים המשולב עבור תפקוד טוב יותר עם טיפול אנדווסקולרי, בתקנון לגורמים אלה היה 3.1 (רווח בר-סמך 95%, 1.8-5.4). לא היה קשר מובהק בין השפעת הטיפול וגיל (p=0.93), ציון NIHSS י(p=0.87), זמן עד רנדומיזציה (p=0.56), סוג בדיקת הדימות (p=0.49) או מיקום החסימה העורקית (p=0.54).

החוקרים מסכמים כי טרומבקטומי אנדווסקולרי המבוצע עד 16 שעות לאחר הזמן האחרון בו המטופל נראה בריא באנשים עם רקמה בת הצלה מיטיב עם ספקטרום רחב של מטופלים.