לאחרונה לכדו שתי בשורות את עינינו, המתעניינים בתהליכים במערכת הבריאות. הראשונה, חוזר מנכ"ל משרד הבריאות הקובע כי החל מיוני תחויבנה קופות החולים לספק למבוטחיהן תור לשורה של ניתוחים דחופים בתוך 21 עד 30 יום.

כך למשל, ההמתנה לניתוחים אונקולוגיים לא תעלה על 30 יום מקבלת ההחלטה בדבר הצורך בניתוח וזמן ההמתנה המקסימלי לניתוחי כלי דם  יהיה שלושה שבועות. מטופל שלא יקבל תור בפרק זמן זה יוכל לקבל הפניה לכל בית חולים שירצה ללא תלות במקום מגוריו.

הגדרת זמן מרבי להמתנה לניתוח הינה מבורכת אך לא מספיקה. הספירה, על פי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות, מתחילה מרגע שהתקבלה ההחלטה על ניתוח... אבל, עד לרגע ההחלטה, עוברים עלינו, אזרחי ישראל, ייסורי ההתמודדות עם אי ספיקת מערכת בריאות, המתוחה עד לקצה גבול היכולת בניצול משאביה.

זמני ההמתנה לרופאים מומחים ארוכים ובלתי  סבירים. כך למשל, אם צריך  ילד להמתין תשעה חודשים לתור לנוירולוג ילדים, וחודש או חודשיים נוספים לבדיקת MRI, ושלושה שבועות  לפענוח הבדיקה, ועוד מספר שבועות לרופא המומחה שיקבל את ההחלטה על הניתוח, הרי שכבר הגענו לזמן המתנה של קרוב לשנה.

התבשרנו גם על ירידה של כ-9% במספר הניתוחים שמומנו השנה על ידי הביטוחים המשלימים של קופות החולים. חשוב שנדע כי ירידה זו אינה נובעת מהגדלה משמעותית של מספרי הניתוחים בבתי החולים הציבוריים ופתיחת חדרי הניתוח בהם בשעות אחר הצהריים.

הירידה נובעת מיצירת חסמים אדמיניסטרטיביים וכלכליים לניצול הביטוח המשלים - רשימת רופאים מוגבלת בהסדר עם הביטוח שנכפתה בחוק ההסדרים, מהעלאה בעשרות ואף מאות אחוזים של ההשתתפות העצמית הנדרשת מהמבוטחים, משינוי הגדרה ומהסטה של הפעילות הניתוחית המבוצעת על ידי אותם רופאים באותם בתי חולים פרטיים עצמם, מסל הביטוח המשלים, לסל הבסיסי של הקופות. ובכל זאת, למרות הפגיעה בנגישות לשירותים וצמצומם, הפרמיה שמשלמים כ-80% מאזרחי ישראל, בעלי אותם הביטוחים, לא ירדה.

מערכת הבריאות בישראל חולה. מזה עשרות שנים מתוקצבות קופות החולים ובתי החולים בחסר. הפער בין התקצוב הנדרש לתקצוב בפועל הצטבר, על פי חוו"ד המיעוט בוועדת גרמן, לסכום דמיוני של 20-13 מיליארדי שקלים. התוצאה הינה קריסתם הכלכלית של מרכזים רפואיים אחד לאחר השני.

רמב"ם, בית חולים מפואר, שנדרש לגייס בעצמו תרומות להקמת בית חולים לילדים ומרכז סרטן, כדי שלאוכלוסיית הצפון יהיה מענה רפואי מצטיין ומכבד כאחד, נמצא כרגע על כוונת הממשלה ונדרש לקיצוצים כואבים שיפגעו ישירות בשירות לאזרח.

שום הוקוס פוקוס או יחצנות לא ישנו את הצורך להרחיב את בסיס תקציב הבריאות כדי להגדיל את מספר המיטות לנפש מ-1.9 לאלף תושבים - כפי שקיים רק במדינות עולם שלישי, לממוצע ה- OECD העומד על 3.4. שום הוקוס פוקוס או יחצנות לא ימנעו את הצורך בהגדלת מספר הרופאים המומחים כדי שהתורים הארוכים יתקצרו, שום הוקוס פוקוס  או יחצנות לא ימנעו את הצורך להגדיל את התקציב, כדי להיערך לעובדה שבעוד 12 שנה יעמוד שיעור הזקנים בישראל על כ-14%.

שום הוקוס פוקוס או יחצנות לא ימנעו את הצורך בהגדלת מספר תקני הרופאים כדי שנוכל להיערך לפרישתם הקרובה של כ-50% מרופאי ישראל לגמלאות, ולהכשיר בזמן מספיק רופאים שיטפלו בנו. שום השתלחות ברופאים, או פרסום פרטי השתכרותם של 223 או 400 שיאני השכר מתוך 25,000 רופאי ישראל, אסור שיסיטו את הדיון מתכנון לקוי של האוצר, הנמשך כבר שנות דור, ומהקצאת משאבים חסרה למערכת הבריאות. בואו נתעורר ונדרוש את המגיע לנו.