רישומי EEG של גלי מוח מסוג תטא (Hz 8 -Hz 4 ), עשויים לסייע בחיזוי ואולי אף למנוע התקפים אפילפטיים במטופלים פגועי ראש; כך התגלה במחקר שנעשה באוניברסיטת בן גוריון בבאר-שבע, בשיתוף חוקרים מברלין וממילנו, שעליו דיווח באחרונה כתב העת The Journal of Neuroscience.

עורכי המחקר ציינו כיצד רישומי EEG, המשמשים לזיהוי שינויים בתבניות גלי המוח לאורך זמן, יכולים לחזות אם מטופל שחווה פגיעת ראש יפתח אפילפסיה - מחלה של מערכת העצבים המרכזית, הגורמת להתקפים שבהם אנשים חווים רעד ותנועה בלתי נשלטים או אובדן הכרה שעשויים לסכן את חייהם.

"אפילפסיה שלאחר פגיעה (PIE) היא תוצאה קשה ובלתי נמנעת של פגיעת ראש טראומטית או שבץ והיא מתפתחת בקרב 40-10% מפגועי הראש כחודשים ואף שנים לאחר הפגיעה" הסביר פרופ' אלון פרידמן, מהמרכז למחקר הדמיה מוחית וחקר המוח באוניברסיטת בן-גוריון.

יותר משני מיליון אנשים בארה"ב וכ-50,000 בישראל חוו או חווים את הסוג המסוים הזה של אפילפסיה. בנוסף לסבל הנובע מהתקפים בלתי צפויים וקשים לשליטה, מטופלים עם PIE סובלים לעיתים קרובות מהפרעות נוירו-פסיכיאטריות כמו ירידה ביכולות קוגניטיביות ודיכאון.

"על אף שישנן תגליות חדשות שבעקבותיהן פותחו תרופות שעשויות למנוע אפילפסיה, אנו צריכים קודם כל לזהות סמנים ביולוגיים במוח המאפשרים לחזות מי מבין החולים יפתח את המחלה, כך שנוכל לדעת מי זקוק לטיפול", הוסיף פרופ' פרידמן.

במסגרת המחקר התגלה כי כי גלי תטא – המוגדרים במחקר כ"סמן ביולוגי" - הנמדדים באמצעות רישומי EEG חוזרים, יכולים לחזות אפילפסיה בחמישה מודלים שונים של המחלה. התגלית הושגה על מודל של עכברים וחולדות במעבדה. מעקב אחר רישומים מתמשכים, מזמן הפגיעה ועד להופעת התקפים אקראיים, איפשר לצוות החוקרים לגלות תבנית של ירידה בפעילות גלי תטא בתקופה שטרם הופעת המחלה. תבנית זו נמצאה קשורה גם בהפרעות במחזור השינה והערות.

"הממצאים הללו נותנים להערכתנו תקווה רבה שיוכלו להביא למחקרים בבני-אדם והם יובילו לגישות ניבוי חדשות למחלה ולבסוף – לטיפול ולמניעה של אפילפסיה, כמו גם של סיבוכים נוירו-פסיכיאטריים אחרים הנובעים מפגיעה מוחית" מסר דן מיליקובסקי, סטודנט לדוקטורט במרכז לחקר המוח, שהוא המחבר הראשון של המחקר.

בקבוצת המחקר היו גם איתי ויסברג, לין קמינצקי, אסנת שפנבאור, לירון שיינטוך, דניאל זליג ויהונתן עופר מאוניברסיטת בן-גוריון; כריסטינה ליפמן מהמכון לנוירופיזיולוגיה בבית החולים האוניברסיטאי שאריטה בברלין; פרדריקה פריגריו, מאסימו ריצי ואנה-מריה וצאני, מהמחלקה לחקר המוח, נוירולוגיה ניסויית, במכון לפרמקולוגיה במילנו, איטליה.

המחקר נתמך על ידי האיחוד האירופי, הקרן הדו לאומית ישראל-ארה"ב, קרן המחקר הגרמנית וקרן קנדה לחדשנות.