לפני כשלושה חודשים ביצענו ב"בילינסון" (ד"ר בועז גלבוע, רדיולוג אבחנתי ומצנתר מוח ואני) את צנתור המוח הראשון בארץ לטיפול במפרצת מוחית שנעשה באמצעות טכניקת צנתור ישראלית חדשה הנמצאת כבר בשימוש נרחב באירופה. הטכניקה מאפשרת את צמצום כמות הסיבוכים הנלווים לצנתור המסורתי.
עוד בעניין דומה
החולה הישראלית הראשונה שטופלה היא אישה בת 70, שדיממה לפני כשנתיים ממפרצת מוחית שנגרמה מזיהום וטופלה בעזרת סלילים (חוטי תיל זעירים ודקיקים עשוים ממתכת שמטרתם ליצור קריש דם במפרצת ולמנוע את האפשרות לדימום). מכיוון שהמפרצת גדלה היה צורך בצנתור נוסף. בזמן הצנתור, שארך כשלוש שעות, הרופאים מיקמו כחמישה סלילים במפרצת והשתמשו במכשיר החדש שנקרא Comaneci, כדי להגן על כלי הדם.
מפרצת מוחית היא התרחבות דמויית בלון של כלי הדם, הנגרמת בעקבות היחלשות דופן כלי הדם או בעקבות חבלה בכלי הדם. הגורמים הם לרוב גיל מבוגר, עישון, שימוש בסמים, יתר לחץ דם או פציעות ראש. המפרצת נוטה לגדול ולהתרחב ללא התערבות, כשההתרחבות של כלי הדם עלולה להוביל לקריעת כלי הדם, לדימום מוחי ולמוות. לפיכך, מדובר במצב רפואי המעמיד את חיי הלוקים בו בסיכון.
המכשיר החדש, הנקרא Comaneci, הוא למעשה בלון העשוי מרשת מתכתית שאינה חוסמת את זרימת הדם במהלך הצנתור. הרשת מאפשרת ליצור מבנה גמיש מאוד שניתן לראותו בבירור בזמן הצנתור
הטיפול המקובל כיום נערך בעזרת צנתור. בזמן הצנתור הרופא מחדיר צינור זעיר וגמיש (צנתר) דרך עורק במפשעה עד לאזור המפרצת. דרך הצנתר מוחדרים סלילים בגדלים שונים שמטרתם ליצור קריש דם במפרצת ולמנוע את האפשרות לדימום. במקרים רבים יש צורך לנפח בלון בזמן הטיפול כדי לשמור שהסלילים יישארו במפרצת ולא ייצרו קריש לכלי הדם הבריא.
הצנתור החל דרכו לראשונה בשנת 1927, אז שר החוץ לשעבר של פורטוגל פרופ' מוניץ החליט לזנוח את הקריירה הפוליטית שלו ולחזור לעסוק ברפואה. החלטה זו הובילה אותו להיות הראשון שהצליח להדגים את כלי הדם במוח בצורה זעיר-פולשנית. בעקבות הצלחה זו התפתח תחום חדש ברפואה המאפשר אבחון וטיפול של מחלות הקשורות לכלי הדם במוח בעזרת נוירו-רדיולוגיה פולשנית.
הטכניקה המשיכה להתפתח ובשנים האחרונות התפרסמו כמה מחקרים פורצי דרך ששינו שוב את התחום והפכו את צנתור המוח לפעולה סטנדרטית ברפואה המודרנית. בשנת 2005 התפרסם מחקר בכתב העת LANCET שבחן 2,143 חולים שטופלו בשתי דרכים שונות לאחר אירוע דימום של מפרצת במוח. מחצית מהחולים טופלו בניתוח ומחצית מהחולים טופלו בצנתור. תוצאות המחקר הראו שלאחר שנה, יותר חולים שטופלו בצנתור היו עצמאיים לעומת חולים שטופלו בניתוח.
כפועל יוצא ממחקר זה, שהופסק בעיצומו בגלל התוצאות העדיפות של צינתור על פני ניתוח, הפך הטיפול בצנתור לטיפול המועדף במפרצות מוחיות.
למרות הצלחת הצנתור והפיכתו לטיפול שגרתי, כרוך הטיפול בסיכון משמעותי לחולים והוא נגרם מהצורך לבצע חסימות יזומות של כלי הדם במהלך הצנתור, ולכך נלווים סיבוכים שונים ביניהם: התפתחות קרישי דם, חסימה בענפים מרוחקים, שבץ מוחי וסכנות לקריעת כלי הדם.
מחקר מקיף שכלל 649 חולים מצרפת ומקנדה הראה, שיותר מ-5% מהחולים (35 חולים) סבלו מפגיעה נוירולוגית לאחר הצנתור. יש לציין שמחקר זה כלל רק חולים עם מפרצת שטרם דיממה, שטופלו בכדי למנוע דימום עתידי. מספר הסיבוכים בטיפול במפרצות שהגיעו כבר לשלב הדימום גבוה הרבה יותר בגלל מצבם הקליני והנוירולוגי הקשה של חלק מהחולים.
כאמור, השיטה החדשה, שפותחה על ידי חברת "רפיד מדיקל", אמורה למנוע גם את הסיבוכים האפשריים שהיו נלווים לצנתור. בדומה לבלון המסורתי גם ה-Comaneci, ממוקם בעורק אל מול צוואר המפרצת. אך בשונה מבלון - הוא מאפשר צנתור ללא חסימות יזומות זמניות של כלי דם ובכך מקטין משמעותית את הסיכון לסיבוכים. מדובר במעשה בבלון העשוי מרשת מתכתית שאינה חוסמת את זרימת הדם במהלך הצנתור. הרשת מיוצרת בטכנולוגיה ייחודית, המאפשרת ליצור מבנה גמיש מאוד שניתן לראותו בבירור בזמן הצנתור.
באירופה בוצעו כבר קרוב ל-1,000 צנתורים בשיטה זו, ומאיסוף הנתונים מכל הצנתורים הללו נמצא, כי מספר הסיבוכים צומצם מאשר בשיטה המסורתית. בימים אלה מתבצעים גם כמה מחקרים בעולם כדי לאשש את הנתונים.
* המאמר פורסם לראשונה בעיתון "הארץ"