תנגודת לאינסולין הינה מאפיין ליבה של סוכרת סוג-2, אולם מצויה גם במבוגרים שאינם מוגדרים סוכרתיים. מחקרים קודמים הצביעו על קשר בין תנגודת לאינסולין לבין מחלת אלצהיימר. מעט ידוע על הקשר בין תנגודת לאינסולין לבין שלמות החומר הלבן במוח.

מטרתו של מחקר זה היתה להעריך את הקשר בין תנגודת לאינסולין לבין שלמות החומר הלבן, תוך שימוש בטכניקת הדמיה המאפשרת להעריך את המיקרו-מבנה של החומר הלבן, במבוגרים בגיל הביניים ומעלה שמוגדרים תקינים קוגניטיבית.

המחקר כלל 127 מבוגרים בני 41-86 שנים, שמורים קוגניטיבית. המשתתפים עברו בדיקת הדמיה דיפוזית (DTI). תנגודת לאינסולין הוערכה באמצעות מודל הערכת הומאוסטאזיס לתנגודת לאינסולין (HOMA-IR). המשתתפים חולקו לשתי קבוצות בהתאם למידת התנגודת לאינסולין – גבוהה (HOMA-IR≥2.5)י 27 משתתפים, ונמוכה - (HOMA-IR<2.5)י 100 משתתפים.

בקרב המשתייכים לקבוצת התנגודת הגבוהה נצפתה דיפוזיה אקסיאלית נמוכה נרחבת בכל מרכז החומר הלבן, באזורים כמו כפיס המוח (קורפוס קלוסום), קורונה רדיאטה, הפדנקל הצרברלי, הרדיאציה התלמית האחורית והפסיקולוס הימני המאורך העליון וכן חומר לבן שמתחת לאונות הפרונטלית, הפריאטלית והטמפורלית. כמו כן, נצפתה אנאיזוטרופיה חלקית בגוף ובברך כפיס המוח ובחלקים עליוניים וקדמיים של הקורונה רדיאטה. כל זאת בהשוואה למשתייכים לקבוצת התנגודת הנמוכה, ללא תלות בגיל, אבנורמליות בסיגנלי הנפח של החומר הלבן, וטיפול בנוגדי יתר לחץ דם.

קשר לינארי נצפה באזורים אלו בין מדדי דיפוזיה ותנגודת לאינסולין בכל המשתתפים, עם ערכי תנגודת גבוהים, בקורלציה עם דיפוזיה אקסיאלית נמוכה.

החוקרים מסכמים, כי בקרב מבוגרים בגיל הביניים ומעלה, בריאים ומהאוכלוסייה הכללית, תנגודת גבוהה יותר לאינסולין קשורה בשינויים בשלמות החומר הלבן. תנגודת לאינסולין תורמת לשינויים מיקרו-מבניים בחומר הלבן, ללא קשר לגיל, לנפח החומר הלבן ולטיפול נוגד יתר לחץ דם. תוצאות אלו עשויות לסייע בניהול קליני אופטימלי עתידי של תנגודת לאינסולין בהיבט הנוירולוגי באוכלוסייה המבוגרת.

ערכה: ד"ר שירי אלפרט

מקור:
Ryu SY, Coutu J-P, Rosas HD, et al. Effects of insulin resistance on white matter microstructure in middle-aged and older adults. Neurology. 2014: Published ahead of printing; 25th April 2014. doi: 10.1212/WNL.0000000000000452