שביתת הרופאים החלה שלושה חודשים לפני המחאה הציבורית על יוקר המחיה, ולכאורה אין קשר ביניהן. אולם למעשה שתיהן מבטאות את הזעקה של הקטנת ההוצאה הציבורית לשירותים חברתיים, ובהם שירותי הבריאות.
עוד בעניין דומה
ישראל מקציבה כיום פחות מממוצע ה-OECD עבור שירותים חברתיים ועבור חינוך, ויש לזכור שבניגוד למדינות ה-OECD, ישראל מאופיינת בילודה גבוהה ומבורכת. לכן חלק לא קטן מהדורשים "צדק חברתי" הם גם הורים לילדים.
מי שבוחן את ההוצאה הלאומית על בריאות בעשור האחרון יכול להבחין בשתי תופעות מדאיגות:
1. הקטנת ההוצאה הלאומית על בריאות, בעוד שהמגמה בעולם המערבי היא זחילה אטית מעלה.
בשעה שבה ההוצאה הלאומית על בריאות כאחוז מהתל"ג בישראל הייתה 8.1% בשנת 2001, היא ירדה ל-7.7% בשנת 2008.
2. העברת חלק ניכר מהמימון מהוצאה ציבורית להוצאה פרטית.
אחד מ"עמודי האש" שטווה פרופ' רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות, מתייחס לסוגיה זו של צמצום אי-השוויוניות.
בניגוד לחברי, אני סבור כי בראייה מקרו-כלכלית של עדיפויות, אל לה למדינת ישראל להוסיף מיטות אשפוז מעבר לסיכום בין האוצר למשרד הבריאות. אך אגף התקציבים באוצר שוגה בכך שאינו מבין כי MIXE CASE החולים השתנה בצורה דרסטית, דבר המחייב תוספת כוח אדם למיטות הקיימות.
ככל שהדגש המבורך הוא על גידול הפעילות האמבולטורית, כך מצב החולים המאושפזים חמור יותר, ומכאן שזעקת המתמחים לתוספת תקנים מוצדקת.
דוגמה אחרת לטעות דומה היא נושא כוח האדם הסיעודי במערך האשפוז הפסיכיאטרי. הנהלת משרד הבריאות קיצצה בשיעור ניכר את מספר המיטות לחולי הנפש, תוך קביעת עיקרון שלפיו חולה נפש שמחלתו אינה פעילה לא צריך להיות בבית חולים. לכן מספר המיטות בהוסטלים גדל מאוד.
מאידך, באותה עת חל שינוי קיצוני בתמהיל החולים המאושפזים, ורובם חולים קשים ואלימים. הדבר יוצר עומס אדיר, בייחוד על האחיות. לצערי הרב, למרות סיכום כתוב בנדון בין משרד הבריאות לאגף התקציבים ודרישת איגוד האחיות, תוספת כוח האדם טרם יושמה.
הצלת הרפואה הציבורית מחייבת גם צמצום של ההוצאה הכספית הפרטית של החולים. יש לצמצם הוצאה זו לפחות בשליש, הן כדי להקל על הציבור והן כדי למנוע פגיעה בחולים אשר לעתים לא נדירות לא נוטלים את התרופות בשל עול ההוצאה הכספית.
מה חבל שתוך העימות הקשה נעלמה לחלוטין הסוגיה של הסטת משאבים מהרפואה הציבורית לרפואה הפרטית, סוגיה בעלת חשיבות רבה ביותר כשיש מגמה להצלת הרפואה הציבורית.