ניתוח אונה רקתית הוא טיפול מקובל בחולים שסובלים מאפילפסיה באונה הרקתית אשר לא מגיבה לטיפול תרופתי. בשנים האחרונות עולה שכיחות הניתוחים האלה בקרב ילדים. במחקר פרוספקטיבי, שנערך בלונדון, בחנו את התוצאים של הניתוח עם התבגרותם של הילדים – בגיל ההתבגרות ובבגרות.

החלוקה לאונות לפי פעילות נוירולוגית (אילוסטרציה)

מבנה המוח – חלוקה לאונות (אילוסטרציה)

42 ילדים שנותחו באונה הרקתית, ו-11 ילדים שלא נותחו ושהמאפיינים הקליניים שלהם היו דומים, היו במעקב שמשכו הממוצע תשע שנים. בתקופת המעקב, 86% מאלה שנותחו לא סבלו מפרכוסים ו-57% מהם לא נטלו תרופות אנטי-אפילפטיות. לאחר מעקב של חמש שנים ויותר נמצאה עלייה משמעותית ב-IQ של אלה שנותחו. עלייה כזו לא נמצאה בקרב הילדים שלא נותחו. העלייה ב-IQ הייתה בתאחיזה להפסקת נטילת התרופות האנטי-אפילפטיות ולעלייה בנפח החומר האפור, כפי שהוערך ב-MRI. אלה מבין החולים שנותחו בילדותם גם דיווחו על שיפור בתפקוד החברתי שלהם ובאיכות החיים הכוללת. שיפור זה היה בתאחיזה להעדר פרכוסים, יותר מאשר לניתוח כשלעצמו.

ערכה: ד"ר דורית שנון

מקור:

Skirrow C. et al., Neurology April 12, 2011 vol. 76 no. 15 1330-1337: Long-term intellectual outcome after temporal lobe surgery in childhood