דעות

הגיעה השעה להחזיר כספים למערכת הבריאות הציבורית

מאז נחקק חוק בריאות ממלכתי, הלכה וירדה ההוצאה הציבורית על שירותי רפואה, וההוצאה הפרטית, קרי, הכסף היוצא מכיס האזרח למימון שירותי רפואה, עלתה

מערכת הבריאות הציבורית נמצאת במשבר מתמשך. באחרונה למדנו מפרסומי משרד הבריאות על המשך מגמת הירידה ביחס של מיטות אשפוז לאוכלוסייה בישראל, המציבה אותנו במקום הלפני אחרון בקרב מדינות OECD. התוכנית להוספת 960 מיטות בשש השנים הקרובות לכלל מערכת הבריאות מבורכת, אך אינה מספיקה, שכן משרד הבריאות עצמו קבע ב-2005 שיש צורך בתוספת של של 3,600 מיטות אשפוז כללי עד 2015, ו-2,000 מיטות נוספות עד 2025, כדי לסגור את הפערים שנוצרו ב-30 השנים האחרונות. הקופה הציבורית צריכה לתת מענה לצרכים רבים ומגוונים, וכולם חשובים ודחופים. ייתכן שהגיע הזמן לבחון דרכים נוספות למימון וחיזוק מערכת הבריאות.

מדינת ישראל חריגה בעולם בכך שעל פי חוק זכאי כל אזרח לביטוח בריאות, אבל יותר מ-75% מהאוכלוסייה בוחרים לרכוש ביטוחים נוספים מקופות החולים הציבוריות ו-31% אף מגדילים לעשות ומבטחים עצמם בנוסף בביטוחי בריאות פרטיים. היתרון העיקרי שמקנים ביטוחים מורחבים אלה הוא זכות הבחירה במקום ובמועד הטיפול, ובעיקר במטפל. זו זכות בסיסית של אדם על גופו בשעת מחלה קלה או קשה, אך מוקנית כיום באופן מלא רק למשתמשים במערכת הפרטית ומוגבלת למטופלי המערכת הציבורית.

איכותה ורמתה הגבוהה של הרפואה בישראל נקנתה בעמל ובמסירות של עובדי מערכת הרפואה הציבורית. בתי החולים הציבוריים מחזיקים חדרי מיון, נושאים בנטל הטיפול באוכלוסייה המתבגרת, בפצועי תאונות הדרכים ובחולים מורכבים המאושפזים ביחידות לטיפול נמרץ ובפגיות. בתי החולים הציבוריים הם גם אלה הנתונים לתנודות תקופתיות בתחלואת הציבור ולעומסים כבדים. הצוותים הרפואיים עוברים הכשרה ורוכשים ניסיון במסגרת עבודתם במערכת הציבורית, ואולם בהגיעם לבשלות מקצועית לאחר שנות הכשרה רבות, עוברים רבים מהם אל המערכת הפרטית וחסרונם מורגש היטב.

מאז נחקק חוק בריאות ממלכתי, הלכה וירדה ההוצאה הציבורית על שירותי רפואה, וההוצאה הפרטית, קרי, הכסף היוצא מכיס האזרח למימון שירותי רפואה, עלתה. כיום נושאים האזרחים בנטל של 43% מההוצאה הלאומית לבריאות, בהשוואה ל-33% ב-95'. אף כי האזרחים משלמים יותר מכיסם עבור שירותי הבריאות, מוגבלת זכותם לממש את הביטוחים המשלימים במערכת הרפואה הציבורית.

*ממוצע ל-22 מדינות ללא ארה"ב. מקור: מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. נתונים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, OECD.

*ממוצע ל-22 מדינות ללא ארה"ב. מקור: מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. נתונים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, OECD.

מומחים מעריכים שכ-4 מיליארד שקל מתגלגלים מדי שנה במערכת ביטוחי הבריאות הנוספים, שהם מרכיב חשוב בהוצאה הפרטית על בריאות. באופן פרדוקסלי, סכומי כסף משמעותיים אלה מנועים מלהגיע למערכת בתי החולים הציבוריים, שכן תנאי פוליסות הביטוחים המשלימים והפרטיים מונעים זאת.

שערו בנפשכם אם כן, איך היו נראים בתי החולים הציבוריים אם חלק מאותם 4 מיליארד שקל, כספי ביטוחי הבריאות הנוספים, היה מגיע אליהם ומאפשר השארת רופאים ואחיות מנוסים במערכת, פיתוח תשתיות ורכישת טכנולוגיות מתקדמות, שהיו מבטיחים שירות טוב יותר לכלל האוכלוסייה על פי דגם הפועל מאז ומעולם בבתי החולים בירושלים.

הגיע העת להסיר את מגבלות מימוש הביטוחים המשלימים גם במערכת הציבורית, לחזק אותה ולאפשר המשך שמירה על רמתה הגבוהה של הרפואה לרווחתם של כלל אזרחי ישראל.

*הכותב הוא מנהל היחידה לנוירוכירורגיה ילדים בבית החולים שיבא.

** הטור פורסם לראשונה ב"דה מרקר".

נושאים קשורים:  דעות,  משרד הבריאות,  ביטוח משלים,  ביטוח בריאות
תגובות
amirh
05.03.2011, 09:21

מאמר מצויין ומרחיב בדעת